"מאז ומתמיד האמנתי בשילוב בין משפחה, תרומה לקהילה ופעילות עסקית. אני מקדישה שעות רבות לפעילות ציבורית משמעותית והפירות שאני רואה מההצלחה הם אלה שמעניקים לי את הכח להמשיך ולהתנדב ככל יכולתי. כך עשיתי וכך אעשה תמיד !"
מעט על הרזומה המקצועי והרקע המשפחתי
בת 52, נשואה לציון, אמא לשלושה ילדים: מתן, נוי ועמית, וסבתא לשני נכדים מקסימים.
בעלת תואר ראשון במינהל עסקים, דירקטורית ויועצת לדירקטורים. חברת מועצה מטעם הליכוד בעיריית רמלה ויו"ר קידום מעמד האישה, סמנכ"לית כספים בחברה לתכנון תשתיות. בצה"ל שירתה כראש לשכה. עבדה במגוון של תפקידים בכירים במשרדי הממשלה השונים, ביניהם: לשכות שרים, ועדות מחוזיות ועוד. מנהלת בכירה באחת מהחברות הגדולות בתחום התשתיות מזה שני עשורים.
במוקד עשייתה של אורלי נמצא תחום החינוך:
"במקביל לתפקידי כסמנכ"לית כספים בחברה לתכנון ותשתיות, כיהנתי במשך כשמונה עשרה שנים בתפקיד יו"ר ועד ההורים העירוני ברמלה, ובהמשך כיועצת ראש העיר לענייני חינוך.
התפקיד היה אינטנסיבי ועשינו דברים נפלאים בעיר, תוך שיתוף פעולה ועבודה צמודה עם אגף החינוך והנוער. זו ציונות אמיתית בעיני לקדם ערכים של שוויון זכויות ומנהיגות, לעודד מצוינות ולפתח את המדינה. לטפוח על השכם כשמגיע מחד, ולהיות אסרטיבי מאידך. העשייה הציבורית ממלאה אותי ואני שמחה על כך. אני מרגישה שזכיתי להיות שותפה להישגים רבים, זה בהחלט מעורר גאווה והתוצאות מדברות בעד עצמן!"
כבר כנערה צעירה הקימה אורלי יחד עם שותפים נוספים את תנועת צל"ר (צעירים למען רמלה), וכך החלה בדרכה הפוליטית.
ב – 1993 התמודדה בבחירות המוניציפליות בעיר רמלה ומאז היא שם. בגיל 17 ערכה מוסף במקומון של העיר רמלה בנושאים פוליטיים, על מנת להמשיך להשפיע לטובת כל הדברים עבורם פעלה בשנים האחרונות בעיקר בתחום החינוך.
לטובת תחומים נוספים אשר בוערים בה, פרשה מתפקידה כיו"ר ועד ההורים העירוני, מינפה את פעילותה, ובתוך כך לוקחת חלק בעשייה ופעילות ציבורית כחברת מועצה.
כיום מכהנת כחברת מועצה בעיר רמלה, כיו"ר קידום מעמד האישה בעיר ומשנה לראש העיר.
חזונה של אורלי ארביב מפליג למרחקים
"אני מאמינה שאפשר וצריך לפעול לשיפור איכות החיים לרווחת כולנו. תפיסת התושבים בעיר כשותפים מרכזיים לחזון, לחינוך מתקדם, חדשני המותאם למאה ה – 21. לפעול בכל הכח למען קידום מעמד האישה ברמה העולמית וכן לפעול לטיפוח הקהילתיות ורווחת התושב".
האם הינך חשה בעבודתך שליחות?
"העשייה הציבורית והחברתית ממלאה אותי יום יום, שעה שעה. אני חשה גאווה גדולה. זו עבורי שליחות של ממש. יש לי משפט שאני תמיד חוזרת עליו בפני כל מי שמוכן לשמוע: "אומרים, שהחיים אינם נמדדים לפי כמות הנשימות שאנחנו נושמים, אלא לפי כמות הרגעים בהם אנחנו עוצרים את נשימתנו", וכך בדיוק אני מרגישה.
בישראל כיום עדיין קיימים פערים משמעותיים מאוד ביכולתן של נשים להשפיע. אנו רואים זאת באופן מובהק בפוליטיקה, אבל גם דרך מספר הנשים המכהנות במשרות בכירות בהייטק ובממשל הציבורי.
אני שמחה מאוד על הצלחת מאבק נשים להיות שוות זכויות, ומלאה בכאב על מציאות בלתי אפשרית, בה דמן של נשים מותר, רק מעצם היותן נשים.
בהתבוננות אישית שלי על עצמי, מתוך מקום של למידה תמידית, גיליתי שהעשייה שלי למען הציבור היא החוסן שלי, והיא המאפשרת לי את היכולת ליצור, להעניק ולהתמודד עם אתגרי החיים בתבונה.
בשנה החולפת יצרתי תוכן, למדתי ועבדתי בנמרצות ובנחישות על מנת לממש את ידיעותיי בתחומים שונים.
באקדמיה למיומנויות תקשורת – הילה עופר 'לקום ולדבר': מצאתי בעצמי עוצמות אשר מאפשרות לי לא להיבהל בקלות, לחשוב מחוץ לקופסה ולפרוץ גבולות. למדתי לזהות אושר, לאהוב מכל הלב ולהתרגש גם מהדברים הקטנים כגדולים.
אני חשה זכות גדולה להיות אישה וגאה בצעדים שנקטתי בהם, שלימדו אותי יותר מהכל שדרך ומטרה נכבשות ומושגות בתהליך מאומץ ועקבי תוך התמסרות ונתינה.
מאחלת לנשים, חיים מלאי אהבה ורגעי שמחה ואושר.
ט"ו באב בעיני, הוא סמל, לא רק לאהבה שבין גבר לאישה, אלא גם ליום בו כולנו חברים, מתנהלים בדרכי נועם ושלום וחשים מאוחדים.
בט"ו באב המצווה החשובה מכולן: "ואהבת לרעך", מקבלת ביטוי ומשנה תוקף.
אני זוכרת באהבה את הוריי שנפטרו , דרכם למדתי שאהבה וערכים הם ערך עליון והיא מתרחשת באופן אקטיבי: אדם אוהב רוצה להיטיב, להשפיע ולהעניק וכשאדם יוצא מגבולות "האני" הפרטי שלו אל הכלל, היא באה לידי ביטוי במלוא תפארתה!
Be the first to comment